מכתב מהעתיד

מכתב מהעתיד (תגובה לטור על הפנסיה, גיליון מספר ? פרשת ויקרא)

אחד הדברים הכי מספקים בכתיבת הטור הזה הוא לקבל מכם תגובות. המכתבים שאתם שולחים – עם שאלות, מחשבות או סתם מילה טובה – מזכירים לי שמאחורי המספרים והגרפים נמצאים החיים האמיתיים של כולנו. השבוע, בדיוק כשדוחות הפנסיה השנתיים מתחילים להגיע לתיבות המייל, קיבלתי מכתב חשוב מקורא שכבר יצא לגמלאות. מיכאל ביקש לשתף את הקוראים הצעירים בטעות אישית שעלתה לו מיליון שקלים, וברשותו אני מביא כאן את דבריו כמעט במלואם. לפעמים סיפור חיים אחד שווה יותר מאלף הסברים מקצועיים.

לכבוד מר אלישב רבינוביץ הי"ו

שלומות וברכות לרוב,

קראתי בעיון ושימת לב את מאמרך המרתק והמאלף כאחד מאחר ואין ספק שזהו אחד המאמרים החשובים ביותר שנכתבו לאחרונה היות והוא מפנה זרקור לתחום זניח על רוב הציבור …

האמת ניתנת להיאמר כי לא ניתן אפילו להפריז בחשיבות הנושא, שכן אצל הצעירים כל הנושא נדחק לקרן זווית מאחר והמוטו שלהם הוא להרוויח הרבה אבל גם לבזבז ולהנות הכל כאן ועכשיו. זו פשוט רעה חולה הנובעת אולי מאותה סיבה שאף אחד לא חושב על המוות ולכן גם הזקנה והגיל השלישי הם בבחינת נעלם גדול אצל רוב האנשים ומכאן שנכונותך להקדיש מזמנך לאותו סקטור נשכח ומוזנח ראוי לכל שבח!

יתר על כן, למרבה הצער רק מי שהגיע לגיל הפרישה והצטרף לציבור הגמלאים, מסוגל לחוש את יוקר המחיה בגיל השלישי בבחינת השבע לא מסוגל להבין את הרעב. לא אשכח כיצד בצעירותי עבדתי עשרות שנים באחד המפעלים הגדולים במדינה וקיבלתי אמנם פנסיה תקציבית אבל במעמד הפרישה התברר לי איזו טעות פטאלית אני וחברי לעבודה עשינו. וכוונתי לכך שבתחילת עבודתנו הודיעו לנו שעלינו להפריש לקופת הגמל בין 2% ל-20% לפי רצוננו. וכמובן שכמעט כולנו (ואני בתוכם) החליטו לבחור בין 2% ל-5%, כי הטבע האנושי שאנשים רוצים להנות מדבר מוחשי כרגע ותודעת הצורך בחסכון לעוד עשרות שנים לא הייתה קיימת אם בכלל וגם אף אחד לא טרח להדריך אותנו בנושא.

בכל אופן לפני מספר שנים כשפרשתי נאמר לי לאכזבתי הרבה שלו הייתי חוסך 20% בקופת גמל הייתי מקבל עכשיו עוד כמיליון ₪ נטו! בנוסף יצא לי בעבר להתנדב מס' שנים בביטוח לאומי במח' לקשיש וביקרתי בביתם ובבתי אבות מאות גמלאים מעל גיל שמונים ודיווחתי על מצבם לב"ל. וכמובן נתקלתי גם בלא מעט גמלאים שהגיעו לפת לחם וכששאלתי אותם איך הגיעו למצב כה קשה, ספרו לי שבצעירותם הרוויחו מיליונים וחיו ברמה גבוהה מעל הממוצע אך בזבזו הכל על דירות ומכוניות יוקרה, בילויים רבים והשקעות כושלות והכי גרוע, לא טרחו לחסוך כלום. פשוט לא להאמין איך אנשים הרסו את עתידם במו ידיהם.

לסיכום, דווקא כיום תקופת הגיל השלישי הולכת ומתבררת יותר ויותר כתקופה החשובה והמשמעותית ביותר בחיי האדם על כל המשתמע מכך כפי שנוכחתי בכך אישית, ומכאן חשיבות מאמרך הכה צודק שלענ"ד היה צריך להפיצו במשרד החינוך לצורך הפצתו בבתי הספר כי לאור ניסיון העבר רק חינוך מגיל צעיר לחסוך כל החיים לקראת תקופת הפנסיה, היא הערובה היחידה למניעת המצב השורר כיום כאשר אלפי גמלאים חיים במצוקה נוראית על כל המשתמע מכך.

ואסיים באיחולי בריאות והמשך עבודה פורייה בפועלך המבורך ובתפילה לבורא עולם לסיום המלחמה וניצחון על כל צוררינו.

בברכה,

מיכאל ברשינסקי, נווה שאנן, חיפה

המכתב החשוב הזה הזה הוא תזכורת חיה לכך שהפנסיה היא לא מס שמישהו לוקח לנו, אלא הכסף שבו אנחנו משלמים לעצמנו העתידיים. החדשות הטובות הן שמאז ימי אותו מפעל המתואר במכתב, המציאות השתנתה לטובה: החל משנת 2008 קיימת בישראל פנסיה חובה לכל שכיר, כך שכבר לא שואלים אותנו האם וכמה אנחנו רוצים לחסוך. אולם, דווקא בגלל שהמערכת עובדת על "טייס אוטומטי", קל לנו לשכוח שההגה בידיים שלנו.

הנה כמה מחשבות קצרות על הדברים שחייבים לשים אליהם לב עכשיו:

הבחירה הקטנה:

בשונה מהמתואר במכתב, שבו העובדים יכלו לבחור בטווח רחב של אחוזי הפקדה, כיום הבחירה של רוב השכירים הצטמצמה להחלטה קטנה לכאורה: האם להפקיד 6% מהשכר או 7%. זה נשמע כמו שינוי זעיר, אבל עבור צעיר בתחילת הדרך מדובר בהחלטה משתלמת במיוחד. המדינה מעניקה זיכוי מס על ההפרשה הזו עד לתקרת שכר מסוימת, כך שבפועל האחוז הנוסף יוריד מהנטו שלכם סכום קטן מכפי שנדמה. לשם הדוגמה עובד שמרוויח כ-10,000 ₪ ומגדיל את ההפקדה באחוז אחד יפריש עוד כ-100 ₪ בחודש בלבד - אבל בזכות אפקט הריבית דריבית לאורך ארבעים שנה, אותו סכום קטן יכול להפוך ביום הפרישה לעשרות ואף מאות אלפי שקלים.

התאמת המסלול ומיקוח על דמי הניהול

הדוח השנתי מציג גם את מסלול ההשקעה שבו מושקע הכסף שלכם - וזה כנראה הגורם המשמעותי ביותר שיקבע בסופו של דבר את גובה הקצבה שתעמוד לרשותכם בפרישה. צעירים רבים שסמכו על ברירת המחדל מגלים שהם נמצאים במסלולים שמרניים מדי, דווקא בשנים שבהן הזמן הארוך עד הפרישה מאפשר לקחת סיכון גבוה יותר. לאורך עשרות שנים, מניות נוטות להניב תשואה גבוהה יותר מהאפיקים הסולידיים, והזמן מאפשר לספוג תנודתיות בלי לחץ. במקביל חשוב לבדוק את דמי הניהול. כזכור, בתחילת הדרך דמי הניהול מההפקדות הם המשמעותיים יותר, אך ככל שהחיסכון גדל דווקא האחוז שנגבה מהצבירה הוא זה שיכול להשפיע דרמטית על גובה החיסכון ביום הפרישה.

הסיכון עדיין קיים

הסיכון הגדול ביותר מרחף מעל מי שנמצא מחוץ למעגל העבודה המאורגן. סטודנטים, אברכים בישיבות, עקרות בית או מי שנמצא בשנים של הפסקה בין עבודות – כל אלו עלולים למצוא את עצמם בלי לשים לב ללא כיסוי ביטוחי וללא חיסכון צבור. חשוב להבין שפנסיה היא לא רק חיסכון לזקנה, היא הביטוח הכי קריטי שיש למשפחה שלכם על השכר כאן ועכשיו. אם אינכם מפקידים באופן עצמאי בתקופות אלו, אתם מאבדים את רשת הביטחון של קצבת נכות ושארים. מעבר לכך, אתם מפסידים את שנות הזהב – אותן שנים שבהן כל שקל שמושקע יכול לצמוח הכי הרבה בזכות הזמן הארוך שנותר לו עד הפרישה.

עבור מי שלא מפקיד כיום בצורה מסודרת, או עבור מי שעבר תקופות ארוכות ללא הפקדות, המכתב של מיכאל הוא תזכורת חשובה. הפנסיה איננה החלטה אחת גדולה שמקבלים בגיל שישים ושבע, אלא סדרה של החלטות קטנות שמתקבלות לאורך החיים: הפקדה עצמאית בתקופות בלי עבודה, מסלול השקעה נכון, בדיקה אחת בשנה של הדוח. יום אחד כולנו נפגוש את האדם שנהיה בגיל הפרישה. השאלה היא האם הוא יודה לנו או ישאל למה לא חשבנו עליו בזמן.