הכינו את רכבכם לחורף

חשוון. בחלק מהארץ כבר ירדו הגשמים הראשונים, והמוסכים שוב מזכירים להכין את הרכב לחורף. בודקים מגבים, צמיגים ומצבר. איש אינו יודע מתי תגיע הסערה הגדולה הראשונה, אבל את המגב הקרוע עדיף לגלות כבר עכשיו.

בשוק המניות האמריקאי בינתיים עוד שמשי. מדד S&P 500, שנחשב לברומטר של שוק ההון העולמי, קבע בשבוע שעבר שיא של כל הזמנים, השיא ה-28 שלו השנה, ומתחילת השנה הוא עלה ב-14%. גם בתל אביב היו חודשים טובים: מדד ת"א-125 שבר שיא עשרות פעמים במהלך 2025, ובינואר השנה חצה לראשונה את רף 4,000 הנקודות.

כל מי שיש לו פנסייה, קרן השתלמות או קופת גמל מחזיק חלק מהמניות האלה, בדרך כלל בלי שבחר אותן בעצמו. דווקא כשהמספרים בדו"ח נראים טוב, אפשר לחשוב בשקט מה נעשה כשהם ייראו פחות טוב.

ירידות הן חלק מהדרך

ירידות בבורסה שכיחות הרבה יותר ממה שנדמה. בשנים 1980-2025 ירד מדד S&P 500 ב-10% בערך בכל שנה שנייה, ב-20% בערך פעם בחמש שנים, וב-30% בערך פעם בעשור. הפעם האחרונה והזכורה הייתה ב-2020, כשהקורונה מחקה כשליש משווי המדד בתוך כחודש(!). למרות כל הנתונים המפחידים חשוב לזכור שהמדד סיים בעלייה ב-35 מ-46 השנים האלה, כלומר בכשלושה רבעים מהשנים הוא עלה.

בבורסה בתל אביב אגב אפשר לראות את זה ממש עכשיו. נכון לכתיבת שורות אלו, בזמן שהמדד האמריקאי צמוד לשיא, ת"א-125 נסחר סביב 3,900 נקודות, כ-13% מתחת לשיא שקבע מוקדם יותר השנה. ירידה דו-ספרתית היא אפשרות רגילה בכל שוק מניות, וצריך להביא אותה בחשבון כבר כשנכנסים אליו.

גם חברה צומחת יכולה לרדת

מחיר מניה משקף את מה שמשקיעים מוכנים לשלם היום על חלק ברווחי החברה בעתיד. לכן הוא יכול לרדת בעקבות רווחים מאכזבים, תחרות חדשה או עלייה בריבית. כשפיקדון ואג"ח ממשלתית מציעים יותר, משקיעים מוכנים לקנות מניות רק במחיר נמוך יותר.

בינואר אשתקד נפלה מניית אנבידיה בכמעט 17% ביום אחד, אחרי שהחברה הסינית דיפסיק הציגה מודל בינה מלאכותית שלטענתה פותח בעלות נמוכה בהרבה מהמקובל. המשקיעים חששו שבעתיד יידרשו פחות שבבים יקרים. ההזמנות של אנבידיה לא בוטלו באותו יום, והירידה הייתה תגובה על הערכה חדשה של העתיד.

המחיר כבר כולל ציפיות, ולכן גם חדשות טובות יכולות להוריד אותו. באוגוסט 2024 פרסמה אנבידיה הכנסות שהוכפלו בתוך שנה ועברו את תחזיות האנליסטים, והמניה ירדה למחרת, כי חלק מהמשקיעים ציפו ליותר. כשהשוק בשיא השאלה היא כמה מהעתיד הטוב כבר שילמנו מראש.

לפעמים הירידה גם מזינה את עצמה. משקיע שקנה בכסף שלווה נדרש להוסיף ביטחונות, ואם אין לו, הוא מוכר. קרן שהחוסכים מושכים ממנה כסף מוכרת כדי לשלם להם. כך ירידה שהתחילה בשינוי בציפיות יכולה להחריף בגלל צורך דחוף במזומן.

בלי סיכון אין תשואה

כמו רבי עקיבא מול השועל, גם אני מחייך קצת כשהבורסה יורדת. אין כאן נבואה ואין הבטחה לנחמה, אבל הירידות הן הצד השני של המנגנון שיוצר את התשואה. מי שרוצה שהשוק רק יעלה מבקש משהו שאינו יכול להתקיים. התשואה הגבוהה של מניות לאורך זמן קיימת בגלל הסיכון שבהן, והירידות הן הרגעים שהסיכון הזה מתממש בהם.

נניח שיש חברה שמובטח שתחלק לבעלי המניות עשרה שקלים בשנה, בכל שנה, בלי הפתעות, ומניה שלה עולה מאה שקלים. זו תשואה של 10% בלי סיכון, וכולם היו רוצים לקנות. במחיר של מאתיים שקלים התשואה למי שקונה היא כבר 5%, ובמחיר של 300, בערך 3.3%. המחיר היה ממשיך לעלות עד שהמניה הייתה מניבה בערך כמו פיקדון או אג"ח ממשלתית.

במציאות שום חברה אינה מבטיחה דבר. הרווחים יכולים לאכזב, מתחרה חדש יכול לקום, וגם חברה מצליחה יכולה להיקלע למשבר. מי שקונה מניה לוקח את כל הסיכון על עצמו, ולכן הוא מוכן לשלם עליה פחות ממה שהיה משלם על אותם רווחים עם הבטחה. המחיר הנמוך הזה הוא מה שנותן לו סיכוי לתשואה גבוהה יותר. אין לזה ערבות: יש חברות שאינן מתאוששות, ויש משקיעים שמפסידים. אבל בלי הסיכון גם הסיכוי לתשואה העודפת לא היה קיים.

מי שעוד יפקיד לפנסייה ולקרן ההשתלמות במשך שנים רואה בירידה גם משהו טוב. החיסכון שכבר נצבר נפגע, אבל ההפקדות הבאות קונות יותר באותו סכום. וורן באפט הזכיר פעם למשקיעים שמי שמתכוון להמשיך לקנות מניות יכול דווקא להעדיף מחירים נמוכים. כדי ליהנות מזה צריך זמן והכנסה שמאפשרת להמשיך להפקיד. צריך גם תוכנית שאפשר לעמוד בה כשהשוק יורד.

אם הירידות הן חלק מהעסקה, השאלה היא איך מחזיקים מניות כך שהירידה הבאה לא תכפה עלינו החלטות. לשם כך כדאי לעשות עכשיו, כשהשמש עוד בחוץ, שלוש בדיקות.

בדיקה ראשונה: מה אנחנו מחזיקים

הרבה חוסכים אינם יודעים כמה מהחסכונות שלהם בכלל חשופים למניות. מסלול כללי מחזיק בדרך כלל חלק ניכר במניות, ומסלול מנייתי או מסלול שעוקב אחרי מדד מחזיק כמעט רק מניות. כדאי להסתכל על החיסכון המשפחתי יחד, פנסייה, קרן השתלמות, קופת גמל ותיק השקעות, ולבדוק כמה ממנו במניות, כמה באג"ח ובכסף נזיל, ובאילו מדינות וענפים הוא מושקע.

גם מדד רחב לא מחלק את הכסף שווה בשווה. כל חברה מקבלת בו משקל לפי גודלה, ולכן החברות הגדולות תופסות חלק גדול מהמדד. בתחילת אוקטובר הייתה אנבידיה לבדה יותר מ-8% ממדד S&P 500, כך שמכל מאה שקלים במסלול שעוקב אחריו, יותר משמונה שקלים מושקעים בחברה אחת. בת"א-125 הבנקים הגדולים מרכזים חלק גדול מהמדד. ומי שהפנסייה, קרן ההשתלמות ותיק המסחר שלו עוקבים כולם אחרי אותו מדד, מחזיק את אותה חשיפה בשלושה חשבונות שונים. גם שלוש שורות בדו"חות שכתוב בהן "חו"ל" יכולות להתברר כאותו שוק אמריקאי.

בדיקה שנייה: מתי נצטרך את הכסף

מקדמה לדירה בעוד שנתיים ופנסייה בעוד עשרים שנה דורשות היערכות שונה. אם מועד התשלום קרוב וקשה לדחות אותו, הכסף צריך להיות זמין גם כשהבורסה בירידה, ולכן עדיף שלא יהיה חשוף למניות. לצידו כדאי להחזיק יתרה נזילה להוצאה לא צפויה או לתקופה בלי הכנסה.

אפשר לרשום ליד כל סכום גדול למה הוא מיועד ומתי נצטרך אותו. כך יודעים איזה כסף יכול לחכות להתאוששות, ואיזה כסף נצטרך גם אם היא תתעכב.

בדיקה שלישית: מה נעשה בירידה

קל להגיד "אני משקיע לטווח ארוך" כשהתיק עולה. כדאי לתרגם את המשפט לשקלים: בתיק מנייתי של חצי מיליון שקלים, ירידה של 30% היא 150,000 שקלים פחות. השאלה היא אם אפשר לשאת את זה כלכלית ואם נצליח להמשיך בתוכנית בלי למכור. מי שהתשובה הכנה שלו שלילית, צריך לבחון כבר עכשיו אם החשיפה שלו למניות מתאימה לו. ההחלטה צריכה להישען על היכולת לשאת את הסיכון. תחזיות על השוק לא עוזרות כאן.

כשהירידה מגיעה, פתיחת האפליקציה בכל שעה אינה מוסיפה שליטה. מכירה בבהלה מממשת את ההפסד ומוסיפה החלטה קשה נוספת: מתי לחזור. החלטה שמתקבלת מראש, בשקט, עוזרת לפעול נכון גם כשקשה לחשוב בשקט.

החורף בבורסה יגיע, רק לא ידוע מתי. מי שבדק מראש מה הוא מחזיק, מתי יצטרך את הכסף ומה יעשה ביום אדום, ייכנס אליו מוכן יותר ויתפתה פחות ללחוץ על הבלם בכל שלולית. וזה אומנם היה טור על מניות, אבל את המגבים, הצמיגים והבלמים באמת כדאי לבדוק לפני החורף.