המתנה שעולה חצי מיליון שקל

כ־260 אלף עובדי ועובדות הוראה פתחו השבוע את שנת הלימודים. הילדים הגיעו עם תיקים חדשים, ההורים צילמו אותם בשער, והמורים ניסו לזכור את השמות, לפענח את המערכת ולגלות איך עובד השלט של המזגן בכיתה.

שתי משכורות, ואחת מהן שקטה

מאחורי מערכת השעות הגלויה של בית הספר פועלת מערכת נוספת, שקטה וכמעט בלתי נראית: מערכת הכסף שנצבר עבור המורים לאורך שנות עבודתם. כדי להבין אותה, כדאי לחשוב על כל שכיר כמי שמקבל למעשה שתי משכורות.

המשכורת הראשונה מוכרת היטב. זה הסכום שנכנס לבנק בעשירי לחודש. ממנו משלמים משכנתה, קונים בסופר ומכסים את חיובי האשראי.

המשכורת השנייה כוללת את הפנסיה, כספי הפיצויים, הפקדות המעסיק, קרן ההשתלמות והכיסויים הביטוחיים. לאורך שנות העבודה היא עשויה להיות שווה מאות אלפי שקלים, ולעיתים מיליונים. מכיוון שהיא אינה עוברת דרך חשבון העו״ש, קל להניח שמישהו כבר מטפל בה.

״חשבתי שזה קורה אוטומטית״

לפעמים היא שקטה מדי. בשנים האחרונות אני פוגש לא מעט מורים צעירים, שנתיים או שלוש בתוך המקצוע. בשלב מסוים אנחנו עוברים על החסכונות, ואני שואל איפה קרן ההשתלמות שלהם.

״אין לי״, הם אומרים. אני שואל אם הם בטוחים. ״חשבתי שזה חלק מהעבודה. שזה קורה אוטומטית״.

המחשבה הזאת הגיונית. המורה התקבל לבית הספר, מילא טפסים, מסר פרטי חשבון והתחיל לקבל משכורת. קרן ההשתלמות, לעומת זאת, דורשת הצטרפות: צריך לבחור קרן, למלא את מסמכי ההצטרפות ולוודא שהמידע נקלט אצל המעסיק. כל עוד התהליך לא הושלם, ההפקדות אינן מגיעות לחשבון הקרן. לפעמים אפשר להשלים את החסר בדיעבד, אך לא כדאי לבנות על כך.

אלף שקלים חסרים במשכורת היו מתגלים כמעט מיד. כאשר כסף שהיה אמור לעבור לחשבון נפרד אינו מופקד, העו״ש נראה בדיוק אותו הדבר. אין חיוב שחזר, אין הודעת שגיאה באפליקציה ואין נורה אדומה. יש זכות שנשארה על הנייר וכסף שעדיין לא התחיל לעבוד.

החממה הפטורה ממס

השם ״קרן השתלמות״ הוא שריד היסטורי. הקרנות נועדו במקור למימון קורסים והשתלמויות מקצועיות. אצל רוב החוסכים מדובר כיום בחיסכון נזיל לכל מטרה. במערכת החינוך נשמר גם הייעוד המקורי: הקרן יכולה לממן שנת השתלמות ממשית.

הכוח הגדול שלה מגיע מהטבת המס. עד לתקרה הקבועה בחוק, הפקדת המעסיק אינה נחשבת להכנסה חייבת, והרווחים שנצברו בקרן פטורים ממס בעת משיכה כדין. הכסף צומח בתוך חממה: הרווחים נשארים מושקעים, וגם הם מתחילים לייצר רווחים.

נניח שבקרן נצברו 150 אלף שקלים. בתשואה ממוצעת של שבעה אחוזים בשנה, הכסף כמעט מכפיל את עצמו בכל עשור. ללא הפקדות נוספות, הוא עשוי לצמוח:

• לכ־300 אלף שקלים בתוך עשר שנים
• לכ־600 אלף שקלים בתוך עשרים שנה
• לכ־1.1 מיליון שקלים בתוך שלושים שנה

מה שמדהים הוא שגם שוויה של הטבת המס גדל עם הזמן. בהשקעה רגילה זהה, שבה משולם בעת המשיכה מס רווחי הון בשיעור 25%, הפטור יהיה שווה כ־40 אלף שקלים אחרי עשר שנים, כ־110 אלף אחרי עשרים שנה וכרבע מיליון שקלים אחרי שלושים שנה.

הסיבה פשוטה: המס מחושב מתוך הרווח, והרווח גדל עם השנים בקצב הולך וגובר בזכות הריבית דריבית. ככל שהקרן ותיקה יותר, כך גם חלקו של הרווח בסכום הכולל גדל, ואיתו גדל שווי הפטור ממס.

חשוב להדגיש: זו המחשה בלבד. התשואות בשום אופן אינן מובטחות, והדרך כוללת גם שנים של ירידות. המספרים ממחישים כיצד הזמן מגדיל גם את הרווחים על הרווחים וגם את שווי הפטור ממס.

מי משלם על המתנה

אצל עובדי הוראה קיימת החלטה נוספת: לאיזו קרן להצטרף. ברירת המחדל המוכרת היא הקרן הייעודית לעובדי הוראה. במשך שש עד שמונה שנים המורה והמעסיק מפרישים אליה כספים, והיא צוברת עבור המורה זכויות לשנת השתלמות: מענק חודשי, השתתפות בשכר הלימוד והמשך זכויות פנסיוניות.

עבור מורים רבים (לצד החופשה ביולי ובאוגוסט) זו אחת ההטבות הטובות במקצוע. הוראה היא עבודה שוחקת. שנה של לימודים, הפוגה והתחדשות יכולה להחזיר לכיתה מורה טוב שכבר התקרב לקצה גבול היכולת. לכסף יש תפקידים רבים, ואחד החשובים שבהם הוא לקנות קצת הפסקה, אוויר ושפיות.

מה שלא תמיד ברור זה שאת שנת השבתון מממנת הצבירה בקרן. הכסף שנחסך לאורך השנים משמש לתשלום המענק והזכויות הנלוות, ולכן הוא אינו ממשיך לצמוח במלואו כחיסכון ארוך טווח.

הייעוד הזה משפיע גם על אופן ניהול הכסף. קרנות המורים צריכות להיערך לכך שהצבירה עשויה לשמש לשנת שבתון כבר לאחר שש עד שמונה שנים, ולכן הכסף מנוהל בדרך כלל באופן סולידי ושמרני יחסית, עם מגוון מצומצם של מסלולי השקעה. עבור מורה שמתכנן שבתון זה מתאים מאוד: רמת הסיכון תואמת את המועד שבו הוא צפוי להזדקק לכסף. עבור מורה צעיר שאינו מעוניין בשבתון, המשמעות היא שחיסכון שמיועד לעוד עשרים או שלושים שנה עלול להיתקע במסלול שמרני מדי ולהפסיד שנים רבות של צמיחה אפשרית.

הפער מצטבר לסכומים משמעותיים. בחישוב התשואה השנתית הממוצעת ב־15 השנים האחרונות, המסלולים הכלליים של שלוש קרנות המורים הניבו בממוצע כ־5.7% בשנה. חציון התשואה במסלולי ההשתלמות המנייתיים של החברות הגדולות במשק עמד באותה תקופה על כ־8.4% בשנה. הפער משקף בעיקר את רמת הסיכון השונה, ותשואות העבר כמובן אינן מבטיחות שכך ייראה גם העתיד.

כלומר, עצם ההחלטה אם להשתמש בכסף כיום או להשאיר אותו מושקע עשויה להיות שווה מאות אלפי שקלים בעתיד. השימוש בו מעניק שנה יקרה ומשמעותית; ההשארה שלו בקרן עשויה לבנות הון גדול לעתיד.

זה בידיים שלכם

חשוב לדעת שלעובדי הוראה קיימת גם אפשרות לבחור בקרן השתלמות רגילה, כמו כל שכיר אחר במשק. בקרן הייעודית מופקדים 12.6% מהשכר: 4.2% מצד העובד ו־8.4% מצד המעסיק. בקרן רגילה מופקדים בדרך כלל 10%: 2.5% מצד העובד ו־7.5% מצד המעסיק. הבחירה בקרן רגילה מגדילה מעט את הנטו, מקטינה את הפקדת המעסיק ומאפשרת לבחור מתוך מגוון רחב יותר של מסלולי השקעה.

מורה שמתכנן לצאת לשבתון עשוי לקבל מהקרן הייעודית תמורה מצוינת. מורה צעיר שרואה בכסף חיסכון לעוד שלושים שנה עשוי להעדיף קרן רגילה ומסלול בעל חשיפה גבוהה יותר למניות. גם מצב ביניים אפשרי: להשלים מחזור שמיועד לשבתון, ולאחר מכן לבחון מחדש לאן יופנו ההפקדות הבאות.

הנקודה החשובה היא עצם הבחירה. מורים רבים מגיעים לקרן הייעודית משום שזה הטופס שהונח לפניהם ביום הראשון. רק כעבור שנים הם מגלים שהטופס הזה כלל החלטה על שנת שבתון, גובה ההפקדות, רמת הסיכון והייעוד העתידי של אחד הנכסים הגדולים שלהם.

השיעור של אחד בספטמבר

קרן ההשתלמות של המורים היא דוגמה למשהו רחב הרבה יותר. המשכורת השנייה של כולנו מתנהלת ברובה על טייס אוטומטי. מחלקת השכר מחשבת, קרן הפנסיה מנהלת וחברת הביטוח גובה. כל גוף מבצע את תפקידו, ואיש מהם אינו יודע מה אנחנו רוצים לעשות עם החיים שלנו.

המערכת אינה יודעת אם אנחנו מתכננים לפרוש מוקדם, לקנות דירה בעוד עשור, לעזור לילדים או לקחת שנת חופש. לכן עובד יכול להישאר עשרות שנים במסלול השקעה שנבחר עבורו כברירת מחדל, ומשפחה יכולה להמשיך לשלם על כיסויים ביטוחיים שכבר אינם מתאימים לה. הכסף נמצא, המוצרים עובדים והזמן חולף. ההחלטה פשוט טרם התקבלה.

בשער בית הספר המורים מוודאים השבוע שכל תלמיד נכנס לכיתה הנכונה. אצל הכסף שלנו, האחריות הזאת נשארת בידינו. טופס אחד בתחילת הדרך יכול להעניק למורה שנת חופש נפלאה. הוא יכול גם לקבוע מה יקרה לחצי מיליון שקלים בעתיד. מגיע למורים לדעת על מה הם חותמים.