להרוויח כשהבורסה יורדת

הקרן והמוכר בחסר מסתכלים על אותה מניה בשני לוחות זמנים. הקרן מאמינה בחברה לשנים, ולכן ירידה של כמה חודשים לא תגרום לה למכור. המוכר בחסר לא בהכרח חולק עליה לגבי העתיד הרחוק. הוא מהמר על קטע אחד בדרך. כל אחד מהם יכול לצדוק, כל אחד על פרק הזמן שלו.

גם הדימוי של הדירה המושכרת מחזיק עד נקודה מסוימת. ההשאלה עצמה עובדת כמו השכרה: הבעלים נשאר בעלים, מקבל תשלום ודורש ערבות. ההבדל מתחיל במה שהשוכר עושה בנכס.

ויש עלויות שהדוגמה של שלושים הדולר אינה כוללת. דמי ההשאלה משולמים כל עוד העסקה פתוחה, ובמניות שרבים רוצים לשאול הם יקרים יותר. אם החברה מחלקת דיבידנד בזמן הזה, המוכר בחסר משלם אותו מכיסו לקרן, כי ההשאלה לא אמורה לעלות לה דבר. וגם הברוקר גובה ריבית ועמלות. ככל שהעסקה נמשכת זמן רב יותר, הירידה צריכה להיות גדולה יותר כדי לכסות את כל אלה.

בדוגמה הפקדנו 2,000 שקל וקיבלנו 22.5 יחידות, כלומר שילמנו בממוצע כ־88.9 שקלים ליחידה. הממוצע של שני המחירים הוא 90. בפער הקטן הזה נמצא כל המנגנון: כשהסכום קבוע, החודשים הזולים קונים יותר יחידות, ולכן הם מקבלים משקל גדול יותר במחיר הממוצע ששילמנו.

מיצוע עלויות אינו מבטיח רווח. אם המחיר ממשיך לרדת ואינו חוזר, גם היחידות הזולות יפסידו. הוא גם אינו בהכרח עדיף כשכבר יש בידינו סכום גדול, נניח ירושה או מענק. הבורסה עלתה ברוב השנים בעבר, ולכן מי שמחזיק את הכסף בצד ומכניס אותו בהדרגה מחמיץ לא פעם עליות שבדרך. מחקר של ונגארד משנת 2012 מצא שבשווקים שנבדקו, השקעה מיידית של כל הסכום השיגה תוצאה טובה יותר מפריסה על פני שנה בכשני שלישים מהמקרים. הפריסה מקטינה בעיקר את החרטה אם הבורסה תיפול יום אחרי ההשקעה, וגם לזה יש ערך.

בהפקדות מהמשכורת השאלה הזאת כלל אינה עולה. הכסף מגיע פעם בחודש, ולכן הוא מושקע פעם בחודש. מיצוע העלויות קורה מעצמו, וכל מה שנדרש מאיתנו הוא לא לעצור אותו.

כשמניה שרבים מכרו בחסר מתחילה לעלות, קורה משהו שאין לו מקבילה אצל הקונים. מוכר בחסר שנאלץ לצאת חייב לקנות את המניה כדי להחזיר אותה. הקנייה הזאת דוחפת את המחיר עוד למעלה, ואז עוד מוכרים נאלצים לצאת. לזה קוראים שורט סקוויז, ״סחיטת השורטים״: הירידה שהם הימרו עליה הופכת לעלייה שהם עצמם מאיצים.

גיימסטופ, רשת חנויות אמריקאית למשחקי וידאו, הייתה בסוף 2020 אחת המניות המשורטות בשוק. לפי דו״ח של צוות רשות ניירות הערך האמריקאית, בסוף דצמבר 2020 נמכרו בחסר יותר מניות מכל המניות של החברה, 109% מהן. זה אפשרי כי אותה מניה יכולה להיות מושאלת, להימכר לקונה חדש ולהיות מושאלת שוב.

בינואר 2021 התחילו לקנות אותה משקיעים קטנים, רבים מהם מפורום ברשת רדיט. ב־12 בינואר היא נסגרה ב־19.95 דולר, וב־27 בינואר ב־347.51. מלווין קפיטל, מהקרנות הבולטות בצד השורט, קיבלה ב־25 בינואר הזרמה של 2.75 מיליארד דולר מקרנות אחרות, ולפי הדו״ח סגרה את השורט שלה ב־27 בינואר, יום השיא.

למחרת הגבילו כמה ברוקרים, ובהם רובינהוד, את הקנייה במניה. היא נגעה במהלך היום ב־483 דולר ונסגרה ב־193.60. בתחילת פברואר כבר ירדה מתחת למאה, וב־19 בפברואר נגעה ב־40.59. מי שקנה בשיא הפסיד כמעט 90%, ומי שהחזיק שורט ושרד את הזינוק צדק בסוף. רק שכדי לשרוד היה צריך כסף וביטחונות שלא היו לרבים מהמשתתפים. מלווין עצמה הודיעה במאי 2022 שהיא נסגרת.

קרן סל הפוכה מבטיחה דבר פשוט: ביום שבו המדד יורד אחוז, היא עולה אחוז. יש גם גרסאות במינוף, שעולות שניים או שלושה אחוזים על כל אחוז ירידה. קונים אותה כמו כל קרן, בלי השאלות ובלי ביטחונות, ולכן היא נראית כמו הדרך הקלה להרוויח מירידות.

המלכודת נמצאת במילה ״ביום״. ההבטחה מתאפסת בכל ערב, ולאורך זמן התוצאה סוטה ממה שהאינטואיציה אומרת. נניח שהמדד יורד ב־10% ולמחרת עולה ב־11.1%, וחוזר בדיוק לנקודת ההתחלה. קרן הפוכה במינוף כפול עלתה ביום הראשון ב־20% וירדה ביום השני ב־22.2%. המדד לא זז, ומי שהחזיק אותה הפסיד כמעט 7%.

ככל שהשוק תנודתי יותר, השחיקה גדולה יותר, וזה קורה גם כשהכיוון נוחש נכון. קרן כזאת בנויה להחזקה של ימים, ולא של חודשים. מי שקונה אותה ״ליתר ביטחון״ ושוכח אותה בתיק, משלם על הביטחון הזה כל יום מחדש.

תאלס, הפילוסוף ממילטוס, חזה לפי הכוכבים יבול זיתים גדול. אריסטו מספר שבחורף, כשאיש לא התעניין, שילם סכום קטן כדי לשריין לעצמו את בתי הבד באזור. כשהגיע הקציר והביקוש זינק, השכיר אותם במחיר שקבע. יוסף במצרים אגר את התבואה עצמה. תאלס קנה רק זכות, ועל הרעיון הזה בנויות האופציות.

אופציה היא זכות שאין חובה להשתמש בה. זכות לקנות או למכור משהו במחיר שקובעים היום, עד תאריך מסוים. על הזכות משלמים מראש, והתשלום לא חוזר. זה דומה לביטוח רכב: משלמים בתחילת השנה, ואם הייתה תאונה, הביטוח מכסה. אם לא הייתה, הכסף הלך, ואף אחד לא מרגיש שהפסיד.

חמישה מונחים שכדאי להכיר:

• פוט (אופציית מכר): זכות למכור במחיר קבוע. שווה כסף כשהמחיר יורד מתחת למחיר הקבוע.
• קול (אופציית רכש): זכות לקנות במחיר קבוע. שווה כסף כשהמחיר עולה מעל המחיר הקבוע.
• מחיר המימוש: המחיר הקבוע שבו קונים או מוכרים כשמשתמשים בזכות (״מממשים״ אותה). בכל הדוגמאות כאן, 100: שקלים לטון בחיטה, דולרים במניה.
• פרמיה: המחיר של הזכות עצמה, מה שמשלמים עליה מראש.
• פקיעה: היום שבו הזכות נגמרת. אחריו היא שווה אפס.

החקלאי והטחנה. חקלאי זרע חיטה ויקצור בעוד כמה חודשים. אם המחיר יצנח עד אז, הוא יפסיד גם אם היבול הצליח. הוא קונה פוט: זכות למכור את החיטה במחיר מימוש של 100 שקלים לטון, עם פקיעה ביום הקציר. אם בשוק ישלמו פחות, הוא מוכר ב־100. טחנת קמח חוששת מהבעיה ההפוכה, שהחיטה תתייקר. היא קונה קול: זכות לקנות ב־100, גם אם בשוק יבקשו יותר.

ומה אם המחיר דווקא עלה? אז החקלאי פשוט לא משתמש בזכות ומוכר בשוק. על הפוט הוא שילם 5, וזו הפרמיה. ביום הקציר יש שלוש אפשרויות:

בכל מקרה נשארים לו לפחות 95. את המחיר המינימלי הזה הוא קנה ב־5. מי עומד בצד השני, מקבל את ה־5 ומתחייב לקנות ב־100 אם יידרש? זו יכולה להיות הטחנה עצמה. היא ממילא צריכה חיטה, ואם המחיר ייפול היא תקנה ב־100 את מה שהייתה קונה בכל מקרה, ובינתיים ה־5 בכיס. הסיכון עבר ממי שרוצה להיפטר ממנו למי שמוכן לשאת אותו תמורת כסף.

ובמניות? זה עובד באותו אופן. מניה נסחרת היום ב־100 דולר. משקיע שאינו מחזיק אותה ומעריך שהיא תרד משלם 5 דולרים על זכות למכור אותה ב־100 עד תאריך מסוים. אם ביום הפקיעה המניה שווה 70, הוא קונה אותה בשוק ב־70 ומוכר ב־100 בזכות האופציה. הזכות שווה 30. אחרי ה־5 ששילם, הרווח שלו הוא 25 דולר למניה.

שימו לב לשורה של 97: המניה ירדה, כמו שהמשקיע העריך, והוא עדיין הפסיד. כדי להרוויח מפוט צריכים לקרות שלושה דברים יחד:

1. הכיוון: המניה צריכה לרדת.
2. הגודל: הירידה צריכה להיות גדולה מהפרמיה ששולמה.
3. הזמן: כל זה צריך לקרות לפני הפקיעה. נפילה שמגיעה יום אחרי כבר לא עוזרת.

חסר אחד מהשלושה, והפרמיה אבדה. היתרון לעומת שורט, שבו ההפסד יכול להיות בלי גבול, הוא שיודעים מראש כמה אפשר להפסיד: את מה ששולם, ולא יותר. מי שמכר את הזכות, זה שקיבל את ה־5, נמצא במצב הפוך: הוא מקבל סכום קטן בטוח, ואם המחיר קורס הוא עלול להפסיד סכום גדול.

למי שמחזיק את המניה, פוט הוא ביטוח. למי שלא, אותו חוזה בדיוק הוא הימור.