מה זה שורט (מכירה בחסר), ואיך מרוויחים ממניה שיורדת

מי שקונה מניה ומחזיק בה נמצא ב״לונג״: הוא מרוויח כשהמחיר עולה ומפסיד כשהוא יורד. שורט, או בעברית מכירה בחסר, הופך את סדר הפעולות: מוכרים קודם וקונים אחר כך, בתקווה שהמחיר ירד בינתיים. העמוד הזה מסביר את המנגנון מההתחלה. הטור המלא מספר גם מה כל זה אומר לחוסך מן השורה.

מאיפה מגיעה המניה

רגע, איך מוכרים מניה שאין לכם? שואלים אותה. ניקח לדוגמה קרן פנסיה שמחזיקה מניות של מיקרוסופט ומתכננת להמשיך להחזיק בהן שנים קדימה. המניות האלה פשוט שוכבות אצלה, ואפשר להרוויח מהן עוד קצת: להשאיל אותן למשקיע אחר תמורת דמי השאלה, כמו דירה שמשכירים במקום להשאיר ריקה. הקרן אינה מוותרת על כלום. היא ממשיכה להרוויח אם המניה עולה ולהפסיד אם היא יורדת, בדיוק כאילו המניות עדיין אצלה, ובדרך נכנסת לה הכנסה נוספת. כדי להגן על עצמה היא דורשת מהשואל ביטחונות, כסף או נכסים שיכסו אותה אם לא יחזיר.

חמישה צעדים

מי שואל מניות? בין היתר מי שחושב שהמניה תרד. הוא מוכר אותה מייד, נניח במאה דולר. אם המחיר יורד לשבעים, הוא קונה בשוק מניה זהה של אותה חברה, מחזיר אותה לקרן, ונשארים לו שלושים דולר לפני עלויות ההשאלה והמסחר.

ומכאן השם: למוכר בשורט חסרה מניה שהוא חייב להחזיר. באנגלית short פירושו גם ״בחסר״, כמו בביטוי short of money. לונג ושורט אינם מתארים את משך ההשקעה. אפשר להחזיק מניה חמש דקות ולהיות בלונג.

למה הקרן מסכימה

הקרן והמוכר בחסר מסתכלים על אותה מניה בשני לוחות זמנים. הקרן מאמינה בחברה לשנים, ולכן ירידה של כמה חודשים לא תגרום לה למכור. המוכר בחסר לא בהכרח חולק עליה לגבי העתיד הרחוק. הוא מהמר על קטע אחד בדרך. כל אחד מהם יכול לצדוק, כל אחד על פרק הזמן שלו.

מה הדוגמה לא כוללת

דמי ההשאלה משולמים כל עוד העסקה פתוחה, ובמניות שרבים רוצים לשאול הם יקרים יותר. אם החברה מחלקת דיבידנד בזמן הזה, המוכר בחסר משלם אותו מכיסו לקרן, כי ההשאלה לא אמורה לעלות לה דבר. וגם הברוקר גובה ריבית ועמלות. ככל שהעסקה נמשכת זמן רב יותר, הירידה צריכה להיות גדולה יותר כדי לכסות את כל אלה.

הסיכון: להפסד אין תקרה

מי שקונה מניה בלי הלוואה יכול להפסיד לכל היותר את מה ששילם, כי מחיר המניה אינו יורד מתחת לאפס. מי שמוכר בחסר ורואה את המניה עולה, צריך לקנות אותה ביוקר כדי להחזיר, ולמחיר אין תקרה. אם מכר במאה וקנה בחזרה ב־150, הוא הפסיד חמישים דולר עוד לפני העלויות. אם המחיר הגיע ל־300, ההפסד הוא כבר מאתיים דולר.

גם בלי זינוק כזה, כשהמחיר עולה הברוקר עשוי לדרוש מהמוכר להוסיף ביטחונות. אם אין לו כסף נוסף, הברוקר עלול לסגור את העסקה בהפסד. המניה יכולה לרדת בסופו של דבר אחרי שהמשקיע כבר נאלץ לצאת. אפשר להיות צודקים לגבי החברה ולהפסיד בעסקה. כשזה קורה להרבה מוכרים בחסר בבת אחת, קוראים לזה שורט סקוויז.

ותיק כמעט כמו הבורסה

כבר ב־1609 פעלו סוחרים באמסטרדם כדי להרוויח מירידה במניות חברת הודו המזרחית ההולנדית, ושנה אחר כך כבר הוטלו מגבלות על העסקאות האלה. מאז במשברים רבים מאשימים את המוכרים בחסר בנפילות. ובכל זאת יש להם גם תפקיד מועיל. מי שמרוויח מירידת מניה מחפש את הבעיות שהאחרים החמיצו: דו״חות מנופחים, מוצר שאינו מוכר, הנהלה שמסתירה משהו. כשהוא מוצא, המחיר מתקן את עצמו מוקדם יותר, ומי שהיה קונה במחיר המנופח חוסך לעצמו את ההפסד. השוק נעשה מדויק יותר בזכות מי שמחפש בו כשלים.

רוב החוסכים לא ישאלו מניות אף פעם, וזה בסדר. למי שמפקיד מדי חודש לפנסיה או לקרן השתלמות יש דרך פשוטה יותר להרוויח מירידות, והיא מוסברת בעמוד על מיצוע עלויות.